תלם וניב בע"מ נ' יהלומי איטליה ואח'

פסק דין

1.זה תקציר הדברים הרלבנטים לפסק הדין:

א.במסגרת תיק הוצאה לפועל, שבו הזוכה הוא בנק מרכנתיל דיסקונט והחייבת היא המבקשת, מינה ראש ההוצאה לפועל (להלן –הרשם) את המשיב 2 להיות כונס נכסים לצורך מימוש משכנתא בקשר לנכס מקרקעין של המבקשת ומכירתו (להלן – הכונס, הנכס, בהתאמה).

הנכס הועמד על ידי הכונס למכירה, התקבלו הצעות והתקיימה התמחרות.

ההצעה הגבוהה ביותר הוצעה על ידי המשיבה 1 (להלן – המשיבה).

ב.הכונס הגיש בקשה לרשם לאישור המכר בהסתמך על הצעת המשיבה, אך בטרם ניתן האישור הוגשה לכונס הצעה גבוהה מזו של המשיבה.

הכונס פנה לרשם לקבלת הוראות וזה הורה לו לערוך התמחרות נוספת בין המשיבה ובין המציע הנוסף.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו האחרונה של הרשם (להלן – הבר"ע), אך במקביל התקיימה ההתמחרות הנוספת, לאחר שנדחתה בקשת המשיבה לעכב את ביצועה.

ג.בהתמחרות הנוספת זכתה המשיבה, שהצעתה היתה גבוהה יותר. כיוון שטרם ניתנה החלטת בית המשפט במחוזי בבר"ע, סוכם בין המשיבה ובין הכונס, כי המשיבה תשלם לקופת הכינוס את סכום הצעתה הראשונה, הסכם המכר יוגש לאישורו של הרשם בכפוף להכרעה בבר"ע, ואם זו תידחה תשלים המשיבה את ההפרש בין שתי הצעותיה.

להבטחת תשלום ההפרש נרשם שעבוד לטובת הכונס על זכויותיה של המשיבה בנכס.

הצדדים פעלו על פי המוסכם.

בשלב מאוחר יותר דחה בית המשפט המחוזי את הבר"ע, והמשיבה שילמה לכונס את ההפרש האמור. גם בקשת רשות ערעור נוספת שהוגשה לבית המשפט עליון נדחתה.

2.וזו מהות הסכסוך, נשוא תובענה זו:

א.ההפרש בין שתי הצעותיה של המשיבה עמד על 2,900,000 דולר (לפני מע"מ).

אילולא הגישה המשיבה את הבר"ע, סכום ההפרש היה צריך להיות משולם תוך 60 יום מאישור המכר על ידי הרשם, היינו, ביום 26.6.07. ביום זה עמד שער הדולר על 4.262 ₪ לדולר. המשיבה שילמה את ההפרש, לאחר דחיית הבר"ע כאמור, ביום 14.1.08. ביום זה עמד שער הדולר על 3.775 ₪ לדולר בלבד.

ההפרש בין הסכומים המתקבלים לפי שני השערים האמורים עומד על 1,412,300 ₪.

ב.המבקשת טוענת, כי משנדחה הבר"ע הוברר למפרע, כי המשיבה היתה צריכה לשלם את סכום ההצעה השניה (הגבוהה יותר), ואילו היתה עושה כן מלכתחילה הוא היה משולם על פי השער היציג של המועד שבו הוא היה אמור להיות משולם (השער הגבוה יותר).

המשיבה טוענת, כי הסכום משולם תמיד על פי השער היציג של יום התשלום בפועל, ולפיכך יש לחשבו לפי השער היציג של יום תשלומו בפועל (השער הנמוך יותר).

3.בתובענה זו עותרת המבקשת למתן צו הצהרתי, לפיו המשיבה חייבת להשלים את יתרת התמורה על פי ההפרש בין שני השערים היציגים, וכי הכונס אינו רשאי להסיר את השעבוד שלטובתו על זכויותיה של המשיבה עד לתשלום יתרה זו.

המשיבה מתנגדת למתן הצו המבוקש מהטעמים האמורים לעיל, והיא טוענת, בין היתר לחוסר סמכות ענינית ולחוסר יריבות, כאשר על פי שיטתה הסמכות הענינית לדון בתובענה זו נתונה לרשם ההוצאה לפועל, וכי היריבות בנדון הינה בינה ובין הכונס ולא בינה ובין המבקשת.